חרדת נטישה אצל תינוקות

בייבי, זה נראה לך לפעמים לא הוגן כשאימא או אבא אומרים "ביי" ונעלמים. יכול להיות שהבעיה היא חרדת נטישה, אבל החדשות הטובות הן שזה נורמלי ושיש לאימא ואבא מה לעשות כדי לחזק את תחושת הביטחון שלך | הנה כל מה שכדאי לדעת על חרדת נטישה אצל תינוקות

הרגע שבו תינוק פורץ בבכי קורע לב ברגע שההורה עוזב את החדר – מוכר להורים רבים. זה אחד הנושאים שהכי קשים לנו רגשית, כהורים. זה קשה במיוחד עם ילד ראשון, אבל גם אצל כל ילד מחדש – חרדת נטישה מעסיקה אותנו, באופן טבעי. הגיע הזמן שתבינו מה מקור ה"בעיה", ואיך להתמודד איתה.

חרדת נטישה (Separation Anxiety) היא מצב התפתחותי נורמלי, שבו תינוקות ופעוטות מראים סימני מצוקה, כגון בכי או היצמדות להורה, כאשר המטפל העיקרי עוזב את סביבתם. חרדה זו מופיעה לרוב בגיל 6–9 חודשים, מגיעה לשיאה סביב גיל 12–18 חודשים, ופוחתת בהדרגה לאחר מכן. היא נחשבת לחלק טבעי מתהליך ההבשלה הקוגניטיבית והרגשית, שבו הילד מתחיל להבין שהוא ישות נפרדת מהוריו, ושהיעדרותם עלולה להיות ממושכת.

לפי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות (DSM-5), חרדת נטישה הופכת ל"הפרעת חרדת נטישה" רק אם היא עוצמתית מאוד, לא מותאמת לגיל, פוגעת בתפקוד הילד או נמשכת מעבר לגיל 3–4, שהוא הגיל שבו היא נחשבת לנורמלית (American Psychiatric Association, 2013 (1)).

זוהי תופעה שכיחה לחלוטין בשלב מסוים בהתפתחות, ונקראת חרדת נטישה. היא נובעת מתהליך טבעי שבו התינוק מתחיל להבין שאימא ואבא הם ישויות נפרדות ממנו – מה שמעורר בו תחושת חוסר ביטחון כשאינם בסביבה. אף על פי שהבכי יכול להיות קשה להורים, חשוב לדעת שמדובר בשלב בריא וחשוב בהתפתחות הרגשית של התינוק – ויש דרכים רבות לעזור לו לעבור אותו בבטחה ובחיבה.

כדאי שתדעו – אם אתם חשים מצוקה סביב פרידות מהתינוק זה נורמלי. זוהי תופעה שכיחה, שמצופה לראות אצל תינוקות בגיל הרך. זה רק טבעי שהמצוקה של התינוק תעורר גם אצלכם מצוקה וקושי. אבל כשמבינים שזו חרדה חשובה שהיא חלק מההתפתחות הטבעית – אפשר להתמודד איתה טוב יותר.

חרדת נטישה היא תופעה טבעית בתהליך התפתחות תינוקות. זו אכן תחושה קשה, כשזה קורה, אך מאותם חרדה וחשש של התינוק נבנה הקשר הכי משמעותי – התינוק מקבל הכי הרבה ביטחון מהדמות המטפלת שלו, ובונה אמון. גשו לשלב הזה ממקום מזין, מכיל וחיובי, זכרו שמדובר בשלב התפתחותי שלוקח זמן אך בסוף חולף, וייקח אתכם למקום טוב יותר בעתיד של הילד. אם כך תתייחסו לתקופה הזו – היא תעבור עליכם ועליו יותר בקלות.

חרדת נטישה היא מצב רגשי שבו התינוק מרגיש מצוקה כשהדמות המטפלת עוזבת אותו. לרוב זו האימא, שנשארת איתו בחופשת הלידה, אך בהחלט ייתכן שזה יהיה אבא. וכן, זה יכול לקרות גם אם הלכתם רק לרגע לשירותים, והוא נשאר בסלון.

מדובר בנקודת מפנה בהתפתחות הילד, שנובעת מיכולת קביעות האובייקט – הוא מתחיל להבין שהוא ואימא הם שני אנשים שונים, ושאימא ואבא ממשיכים להתקיים בעולם גם בלי שהוא יראה אותם. וזה יכול לקרות לא רק עם אימא ואבא, אלא גם עם חפצים.

ההבנה שאתם, ההורים, ממשיכים להתקיים, מתרחשת בו זמנית עם היווצרות של היקשרות בטוחה – כשהתינוק מבדיל בין זרים לבין אנשים שמוכרים בו, ומפתח תלות בריאה באדם העיקרי שמטפל בו ושאותו הוא צריך אותו כדי לתווך לו את העולם. התלות הזו היא תנאי קריטי להתפתחות רגשית טובה ונכונה בהמשך.

יכולת קביעות האובייקט מתחילה להתפתח בגיל 4 חודשים, וממשיכה להתפתח עד גיל 8 חודשים. אם אני אתחבא והתינוק יראה חלק ממני – הוא יבין שאני שם, ואם לא יראה אותי – יחשוב שאני לא שם.

זחילת התינוקות גם משחקת תפקיד – בין הגילים 6 עד 9 חודשים מתחילה להיווצר אצל התינוק עצמאות ראשונית בזכות הזחילה – הוא מתחיל להיות עצמאי בשטח, ולא חייב את אבא או אימא כדי להגיע למשחק שנמצא מולו. כאן מתחילה ההבנה שאימא או אבא יכולים להיעלם לו, ואז נתחיל לראות תגובה רגשית.

בין גיל שנה לשנה וחצי החרדה מתחילה להתעצם – ולתינוק יש קשר משמעותי עם הדמות המטפלת. בגיל שנתיים התופעה מגיעה לשיאה – במעברים בין מקום למקום, כשהוא עייף, כשהשגרה משתנה ובסיטואציות קצה נוספות.

יש תינוקות שמתחילים לפתח חרדת נטישה בגיל 4 חודשים, יחד עם ההיווצרות של קביעות אובייקט, אבל בשלב זה ייתכן שהתופעות שהורים מגדירים כ"חרדת נטישה" מעידות, למעשה, על רגישות חושית, למשל. חרדת הנטישה הקלאסית מופיעה החל בגיל חצי שנה.

במשך היום נזהה את זה בבכי, כשאימא (או דמות מטפלת עיקרית אחרת) מתרחקת מהתינוק. הוא יפגין חוסר רצון ללכת לאנשים אחרים, אפילו אם זה סבא או סבתא. נראה שהוא תמיד מחפש את ההורה – גם אם הוא זוחל בבית הוא "יוודא" שההורה עדיין שם.

במשך הלילה נראה יקיצות מרובות – עם בכי אקוטי וקושי להירגע או להירדם בלי נוכחות של ההורה. יש תינוקות שנרדמים עצמאית לפני שמתעוררת החרדה, ויש להם היכולת ללכת לישון גם אם אימא רק יושבת בחדר. אבל פתאום, עם חרדת הנטישה, קשה לו יותר להירדם עצמאית, והוא זקוק לה יותר, נצמד אליה וזקוק למגע שלה כדי לוודא שהיא בסביבה.

זכרו שהחרדה חשובה ונורמלית. תינוק שלא יחווה חרדת נטישה ידליק נורה אדומה. וכן, יש איך להתמודד עם תינוקות שסובלים מחרדת נטישה.

אל תמנעו מהתינוק פרידות, כי הן חלק מהחיים. למעשה, אנחנו נרצה לתרגל איתו עבודה על חרדת נטישה, והמענה לכך הוא טקס פרידה קבוע - ככל שתקפידו יותר על חזרתיות של אותו הטקס, התינוק שלכם יבין טוב יותר מה עומד לקרות בכל שלב. יש מי שאומרים שסדר יום לתינוק הוא חיוני, אך לפני שמפתחים אחד כזה, כדאי לגשת לטקס הפרידה, שיקל על התינוק ועליכם במהלך היום יום.

מה צריך להיכלל בטקס הפרידה שלכם?

יש גם מי שנעזרים בחפץ מעבר. בכל מקרה - אל תיעלמו בלי להיפרד. יש הורים שחושבים שאם הם ילכו והתינוק לא יראה, הוא ישכח מזה – והאמת היא שזה בדיוק להפך, כי זה יגרום לו לשחוק את האמון בהורה. נשאף לומר שאנחנו הולכים וחוזרים. גם אם זה נראה שזה "עובד", כשאנחנו נעלמים אנחנו שוחקים את האמון בעתיד ההתפתחות.

טיפים לטקס שינה מוצלח

עמדו בזמנים שהבטחתם – אם הבטחתם לחזור אחרי ארוחת בוקר, חזרו אחריה. לתינוקות אין תחושת זמן אלא רק עוגנים ביום – הם יודעים למשל שיש מפגש בוקר, הולכים לחצר, ארוחת צהריים והולכים לשינה. אם אני מדברת עם ילד בן שנתיים, או אפילו קצת לפני הגיל הזה, אני אוכל לומר "אני אחזור אחרי ארוחת צהריים לקחת אותך", וכך, יש לו עוגן והוא יצפה שאימא תגיע אחרי הארוחה. אם לא תגיעו – זה ישחק את אמונו.

שדרו בטחון – ככל שאני אראה לתינוק שאני בטוחה בחזרה שלי, שהכל יהיה בסדר, שהתינוק בידיים טובות ויהיה טוב גם אם כרגע קשה לי – כך יהיה לו יותר קל לקבל את זה. למשל, בכניסה למסגרת, הוא צריך להרגיש שהכל בסדר אצלי, ושאני חשה בנוח ללכת כדי שיהיה לו קל להתמודד עם העובדה שעזבתי לזמן מוגבל.

אם התינוק צמוד אליי – אז הוא תלותי?

זו מחשבה נפוצה, אך שגויה. התלות אינה שלילית, אלא זו הדרך של התינוק לבנות אמון. אַתְּ הדמות שתינוק בוטח בה, ולכן זה לגיטימי והגיוני שייצמד אליך כשהוא בחרדה, ואני רוצה שזה יקרה. ככל שאתן לו מענה נכון יותר, ככה הוא יהיה עצמאי יותר.

חרדת נטישה בכניסה לגן

השינוי בשגרת התינוק הוא משמעותי – והכניסה למסגרת היא אחד הטריגרים הגדולים ביותר. גם ההורים חוששים בתקופת המעבר, ומה שחשוב לעשות בזמנים הללו הוא הסתגלות מדורגת – למשל, אפשר לבקש מצוות הגן לאפשר לנו לפני היום הראשון להגיע ביחד, לראות את הגן, להכיר את הצוות, לראות את הפרצופים החדשים לנו. כדאי אפילו ללכת לטייל בסביבת הגן ביום יום – להציץ על החצר, לשמוע קולות, להכיר ריחות חדשים... ואז, כשכבר נכנסים למסגרת ומגיעים לגן, לנסות להשאיר את הילד למשך כמה שעות בכל יום, ולעשות זאת בקצב של הילד – כי לא כל ילד יכול להישאר לחצי יום כבר ביום השלישי.

זה מובן שמצפים לחזור לעבודה ומרגישים "לחץ" אבל האמת היא שלכל ילד יש קצב משלו. יש ילדים שדרושים להם 4 או 5 ימים להישאר חצי יום במסגרת, וחשוב לכבד את הילד ואת ההתנהלות הרגשית שלו.

בקשו מהגן שתהיה דמות קבועה אחת שמקבלת את פניו בבוקר. כשאתם רושמים לגן, ודאו מראש שילווה אותו צוות. אם הצוותים מתחלפים, רשמו זאת לפניכם ושימו לב לכך שהנוכחות הקבועה של דמות מסוימת חשובה. זה ייצור אצלו תחושת ביטחון.

ערכו שיח מקדים בבית, עם בובות, ספרים, תמונות מהגן וכו', והתכוננו לפרידה; אם לילד קשה להיפרד, אשרו את הרגש שלו; אפשר לומר – "אני יודעת שזה קשה, אבל אימא הולכת ואימא חוזרת, אני מבטיחה שאני אחזור מהר".

מבחינת הכניסה לגן הורים רבים תוהים אם כדאי לחכות לגיל 3 עד שחרדת הנטישה תסתיים, ואני חושבת שזה לא נכון, כי חרדת הנטישה היא שלב התפתחותי. גם אם תכניסו אותו בגיל 3 חודשים, לפני שהחרדה מופיעה, היא תעלה.

אם לך אין מספיק ביטחון כדי להכניס את התינוק לגן - תדחי את הכניסה, כי אם לך לא יהיה ביטחון מלא לא תוכלי לתת לו ביטחון. הוא יספוג את התחושה הזו ממך, יהיה חסר ביטחון בעצמו ויהיה לו קשה יותר בכניסה למסגרת.

זה קורה באופן מפתיע – כשאנחנו הולכים עם התינוק ברחוב וניגש אלינו מכר, התינוק יכול להתחיל לבכות במפתיע. מדובר כנראה בחרדת זרים.

חרדת נטישה זה כשהדמות העיקרית המטפלת נעלמת לי ונוצר חשש. חרדת זרים היא חרדה כשהתינוק פוגש אדם שלא מוכר לו. למה זה קורה? מדובר בשלב התפתחותי תקין וטבעי לגמרי שמגיע בין גיל 6 ל-8 חודשים כשהתינוקות מבחינים בין פרצופים שמוכרים להם לכאלו שלא. מדובר ביכולת הישרדותית שאנו נולדים איתה בתור בני אדם.

התינוק מראה שהוא לא מקבל "בטוב" כל אדם שבא – גם אם זה סבתא או סבא – התינוק לא תמיד יקבל אותם בברכה כפי שקיבל קודם. מתוך המקום ההישרדותי הוא נכנס לשלב של זהירות. "אם הם באים לקחת אותי אולי זה אומר שעוד רגע אימא תיעלם" – זו מחשבה שיכולה לחלוף בראש, כשאין לתינוק תחושת זמן ברורה.

תגובות שמעידות על חרדת זרים

האינסטינקט ההישרדותי וקביעות האובייקט עומדים מאחורי חרדת הזרים, וזו תופעה לא נעימה, אך נורמלית.

איך נכון להגיב?

אל תדחפו את התינוק לידיים שהוא לא רוצה לעבור אליהן. תהיו בנוכחות מלאה וקשב אליו. תזכרו שהוא כרגע זקוק לכם. הוא בהלם בגלל שלל האנשים הזרים, שניגשים אליו באופן טבעי כי הוא תינוק קטן וחמוד. תנו לו את הזמן להתאקלם בסיטואציה והסבירו – "הנה חברה של אימא ששמחה לראות אותך, היא אוהבת אותך ואוהבת את אימא והיא תשמח לשחק איתך", למשל, ותנו לו את הקצב שלו. הוא רוצה לשבת עליכם? תנו לו. תראו כבר בעצמכם מה הדרך הנכונה להקנות לו ביטחון.

רגעי ההסתגלות הראשונים – ואז מגיע השחרור

בהרבה מאוד מקרים, תינוק נצמד לאימא, אבל אחרי שבחן את הסיטואציה וראה שהכל בסדר והוא בטוח – יתחיל לרדת ממנה ולהשתחרר קצת. רוב הסיכויים שהוא ימשיך להסתכל על אימו וינסה להיות איתה בקשר, להבין איך היא מגיבה וכדומה – אבל בהחלט סביר שייפתח אחרי רגעי ההסתגלות הראשונים.

זה טבעי שתרגישו לא נעים בסיטואציה אם זה אח שלכם, או אחד ההורים שלכם, אבל אל תבטלו את הרגשות של התינוק. אל תגידו לו "זה רק סבא, אתה אוהב את סבא" – אלא תַּקְּפוּ את הקושי שלו, ותווכו למשפחה: "תנו לו כמה דקות והוא יירגע". זה מראה לילד שאני מכבדת אותו, ונותנת לו את הקצב שלו. כשהתינוק מרגיש שמכבדים אותו הוא מרגיש במקום בטוח, אהוב, שתמיד יש לו לאן לפנות והוא לא צריך לפחד להביע בפני את הרגש שלו, גם אם זה פחד. הוא יידע שאני תמיד מאחוריו, וכך כשהוא יגדל, הוא ירגיש ביטחון לבוא ולהרפות מולי – לספר לי דברים ולהסביר לי דברים, מתוך ידיעה ברורה שאני לצידו.

חשיפה נכונה תקטין את החרדה

ככל שנחשוף את התינוק ליותר דמויות חדשות והוא יקבל מענה רגשי נכון ובריא – כך החרדה תלך ותפחת. זכרו שלכל ילד יש הקצב שלו, וזה בסדר גמור.

שינה היא פרידה לכל דבר – מהיום, מהמשחקים, מאימא ואבא, מהסלון, מהמקלחת וכדומה. התינוק יודע שהוא הולך לישון ויש כמה שעות טובות שבהן הוא לבד. השינה היא מחזורית, ובין המחזורים הוא יכול להתעורר ולחזור לישון לבד, או להתעורר ולגלות שהוא לבד בחדר ואז ככל הנראה יגיע בכי – קריאה לעזרה. אין בלילה הסחות דעת, החדר חשוך או עמום ואנחנו מרגישים את הפרידה קצת יותר.

לתינוקות, הלילה מרגיש כמו נצח, כי אין להם תחושת זמן. סביב גיל 8 חודשים עד גיל שנה זה יכול להופיע, ובמיוחד בגיל שנה וחצי נראה תינוקות שפתאום מתעוררים. אישית, חשבתי שהבן שלי מתעורר לאוכל בשלב הזה, ולקח לי זמן להבין שהוא לא זקוק לאוכל – אלא זקוק לי.

הסיבה שהתופעה הזו מתרחשת בגיל שנה וחצי היא שינויים בחיים של הילד – זה שלב שבו ילדים רבים עוברים לגן לראשונה או עוברים לקבוצה אחרת בגן. כמו כן, לידה של אח חדש, מחלה (חס וחלילה) או מעבר דירה – השינויים שקשורים בילד ובשלב זה משפיעים עליו. התינוק מבין שמשהו השתנה בסביבה, ובלילה זה אקוטי, כי המוח מעבד את מה שהוא חווה במהלך היום.

נראה הרבה יקיצות שלא בהכרח קשורות לרעב, שיניים או מחלה. איך זה נראה?

כשאני יוצאת מהחדר, התינוק שוב בוכה, וקשה לו להירגע גם כשאני מגיעה – אני רואה שהוא זקוק למגע או לקול שלי וייתכן שגם להניח עליי את הראש.

מה יכול לעזור במצב של התעוררויות בלילה?

אחת התשובות הפשוטות ביותר היא: טקס פרידה. בלילה נפרדים מהסלון, מהמשחקים, מהבובות. הקפידו על טקס קבוע, רגוע, שחוזר על עצמו.

כדאי להתחיל במקלחת, אפשר לשלב קרם ועיסוי קל, להקריא סיפור, לעמעם אורות וממש לעשות את זה כל יום בסדר קבוע, כמה שניתן.

ברור שלעיתים דברים משתבשים, אבל כדאי לייצר שגרה כזו, ולשמור ולחזור עליה כמה שניתן. אם תצאו מהחדר אל תיעלמו לתינוק, אלא אמרו: "אבא פה" או "אימא פה". וכשהם קוראים, היכנסו אליהם מיד ותנו להם את הביטחון שבאמת "אני פה". כך גם כשהוא מתעורר מהשינה בלילה – המשיכו להגיב, ללטף, לדבר בקול רך, להרגיע בדרך שהוא צריך, ותמיד להעניק את אותו המענה, בלי לנסות לשנות את זה. ככל שאהיה יותר עקבית ואחזור, כך יהיה לו יותר ביטחון בידיעה שלו לגבי מה שעומד לקרות הלאה.

אל תשאירו תינוק בוכה לבד בחדר השינה, לעולם. לא ניתן לתינוק לבכות יותר מחצי דקה. מחבקים, מכילים ומעניקים אמפתיה. זה לא אומר שיהיו לו הרגלים רעים. מה גם שהרגל יכול להיות טוב, וזו לא מילה רעה. העובדה שהוא רגיל לחום ולמגע שלי זה מדהים, הוא מרגיש ביטחון אצלי בידיים, וככל שאתן לו את זה יותר בלילה זה יבנה לו את הבטחון הזה גם ביום.

תוכלו לדבר עם התינוק על הלילה כבר כשחוזרים מהבן, ולהכין אותו למה שעומד לקרות. תוכלו גם להזכיר בבוקר לתינוק מה קרה בלילה.

מה לא לעשות?

אל תאבדו את זה: כן, קשה להתעורר בלילה ואני מבינה את זה, קשה להישאר ערים בלילה וזה יוכל לקחת חצי שעה ויותר. לא להעביר לתינוק מסר שלילי.

אל תשנו שיגרה: הקפידו על טקס קבוע.

אל תתעקשו על עצמאות לפני הזמן: לא כל תינוק מסוגל להירדם עצמאית בכל שלב. אם אני רואה שיש לי תינוק שיותר זקוק לי – אני אתן לו את הזמן שלו. יש ילדים שזקוקים לעוד קצת.

כדאי לדעת שאם לתינוק אין חרדת נטישה בכלל – שווה לבדוק את זה, ולזכור שחרדת הנטישה נורמלית. עם זאת, יש מצבים שבהם החרדה יכולה להגיע לעוצמות שמצדיקות פנייה לליווי:

חרדת הנטישה יכולה להופיע עד גיל שנתיים (לפעמים אפילו עד גיל 3), ובדרך כלל נתחיל לראות טנטרומים (התקפי זעם) החל מגיל שנתיים – של רצון נגדי, כשהתינוק רוצה עצמאות אבל גם צריך אותנו, ונוצר קונפליקט בראש. בשלב זה נוכל לראות טנטרומים בבוקר וכן פחדים – למשל פחד ממפלצות, שלא מבינים מאיפה הוא צץ; זכרו שזה שלב התפתחותי, ושיש להעניק מענה נכון שיעזור לילד בעתיד וכל השלב הזה יעבור יותר בקלות.

חרדת נטישה אצל תינוקות היא שלב טבעי ובריא שמתחיל כבר בגיל צעיר, ומגיע לשיאו בגיל שנה–שנה וחצי ואף בגיל שנתיים. חרדת נטישה אצל תינוקות בלילה או בזמן פרידות בגן יכולה להיות קשה להורים ולילדים כאחד, אך חשוב לזכור שזה שלב חיוני בהיקשרות ובבניית אמון. אם אתם תוהים איך למנוע חרדת נטישה אצל תינוקות – התשובה היא שלא ניתן למנוע אותה לחלוטין, כי היא חלק מתהליך ההתפתחות, אבל אפשר להקל על הילד באמצעות טקסי פרידה עקביים, עידוד תחושת ביטחון ומתן מענה רגשי חם. חרדת נטישה אצל תינוקות בגן, במיוחד סביב הסתגלות למסגרת, מחייבת סבלנות, ליווי רגיש ושמירה על רצף בטוח עם דמות קבועה. זכרו: ככל שתבינו יותר מהי חרדת נטישה אצל תינוקות מאיזה גיל היא מתחילה וכיצד להתנהל בתקופה זו – כך תוכלו לסייע לילד לעבור אותה בביטחון ובאהבה, ולבסס יחד מערכת יחסים יציבה ומחזקת לעתיד.

האם חרדת נטישה קשורה לאופי הילד או לאופן גידולו?

חרדת נטישה אצל תינוקות היא שלב התפתחותי נורמלי שמתרחש כמעט אצל כל תינוק, בלי קשר ישיר לאופי או לאופן הגידול. עם זאת, תינוקות בעלי רגישות גבוהה יותר, או כאלה שחוו שינויים רבים בסביבה (למשל, מעבר דירה או שינוי מטפל עיקרי) עשויים לחוות חרדת נטישה בעוצמה גבוהה יותר. הדרך שבה ההורים מגיבים לחרדת נטישה אצל תינוקות – באמפתיה, עקביות וביטחון – יכולה להשפיע על משך ועוצמת השלב.

האם חרדת נטישה קיימת גם אצל תינוקות שגדלים בבית?

בהחלט. חרדת נטישה אצל תינוקות בגן ובבית כאחד היא תופעה טבעית שנובעת מההבנה שאימא ואבא נפרדים מהם מפעם לפעם – גם אם הם נמצאים בבית כל היום. למשל, חרדת נטישה תינוקות בלילה יכולה להופיע גם אצל תינוק שמעולם לא הוכנס למסגרת. זהו שלב שקשור להבשלת ההבנה של קביעות האובייקט, ולא רק לסביבת הגידול.

האם אפשר ללמד תינוק "להיפרד יפה"?

לא בדיוק ללמד, אבל בהחלט לסייע לו להרגיש בטוח יותר בפרידות. הדרך הטובה ביותר לתרגל פרידות היא טקס פרידה עקבי, קצר וחיובי, כמו חיבוק, נשיקה ומילים מרגיעות – במיוחד בשלב של חרדת נטישה אצל תינוקות בני שנה וחצי, או חרדת נטישה בגיל שנתיים. חשוב לשדר ביטחון ולכבד את הקצב של התינוק, במקום לנסות לכפות עליו "פרידה יפה".

איך לשלב אחים גדולים בהבנת המצב?

כדאי להסביר לאחים הגדולים במילים פשוטות מהי חרדת נטישה אצל תינוקות, למשל: “לתינוק קשה כשהוא לא רואה את אימא או אבא, וזה טבעי כי הוא עוד קטן”. אפשר לשתף אותם בטקסי הפרידה – לתת להם להיות חלק מהחיבוק או לומר יחד “אימא תמיד חוזרת”. כך האחים הגדולים ירגישו מעורבים, חשובים, ויבינו טוב יותר את הסיטואציה.

האם להורים שגם קשה להם הפרידה יש השפעה על התינוק?

בוודאי. תינוקות חשים היטב את מצב הרוח והתחושות של ההורים. כשהורה משדר עצבנות או חוסר ביטחון בפרידה – גם התינוק עשוי לחוות את חרדת הנטישה בעוצמה גבוהה יותר. לכן, במיוחד בתקופות רגישות או בכניסה לגן, כדאי להורים לנסות לשדר רוגע, גם אם קשה, ולהיעזר בסביבה תומכת, במידת הצורך.